כל מפגש הוא הזדמנות

תודה רבה על החיבור, אני אומר לו.

בכיף, זה לא עזר בכלל, אבל בכיף.

שנינו מחייכים והוא הולך.

אותו בית קפה תל-אביבי, כבר שבועות.

אני יושב עם מחשב ועובד. לפעמים כותב, לפעמים צורך תוכן ופעם ב, כשכבר אין לי חשק משחק סודוקו (אבל אל תגלו).

ובין לבין קפה ואזעקות, הבעלים שאל אותי: "אז, תגיד, מה אתה עושה? כי אחד הלקוחות אמר שאתה או סוחר סמים או סופר".

צחקתי.

לספר לבעלים של בית קפה שאני ביזנס סטוריטלר, היה עדיף כבר ללכת עם סוחר סמים.

והוא מתלהב מהעיסוק שלי, ויותר מזה מהשם של הספר האחרון שלי, פאק דה סליידס. ופתאום עולה לו רעיון לחבר אותי למישהי, עורכת, הוצאת ספרים. אולי הם ירצו לתרגם את הספר לעברית.

וזה בדיוק החיבור שאני מחפש, כי אני באמת מאמין שצריך. כי במקום לענות כל הזמן על שאלות כמו

האם אפשר ללמוד סטוריטלינג או איך אני יכול לספר את הסיפור של המיזם שלי טוב יותר?

אתן לאנשים את הספר, פשוט בשפה שנוחה להם. ובא לי ללמד כמה שיותר אנשים, אז צריך ספר בעברית שיהיה בחנויות.

אבל איכשהו, חלומות ומציאות לחוד, לא?

מלחמה, טילים, אזעקות וכלום לא מסתדר ובסוף, אנחנו נפגשים במקרה בוקר אחד, בתור והיא לפניי בקפה, והוא, הבעלים המקסים, קופץ עליה ומזכיר לה שדיבר עלי, והנה הזדמנות לדבר ואולי לעשות משהו.

שיחה קצרה והיא מסבירה לי שמאז הקורונה והמלחמה כבר אין תקציבים, ואם אין לי ספר מוכן בעברית, יהיה קשה, ועוד שלל הסברים. ואני, רק רוצה לעשות טוב (כי בינינו, הסיכוי לעשות כסף מספר בישראל, הוא לא גדול).

ואני חוזר לקפה שלי, וחושב לעצמי, כמו תמיד, אפשר להגיד תודה ולשכוח מזה, או להתחיל לחשוב על זה כמו פרויקט חדש. צריך כתב עט, צריך לתרגם, צריך להתחיל לחשוב על שם אחר, כזה שנוכל לשווק באגרסיביות, כזה שיהיה בכל בית ספר.

רגע, צריך שכתוב? עדכון לספר? בכל זאת מאות יזמים נוספו לרשימה של מספרי סיפורים שהצליחו בזכות השיטה שלי.

ואולי גם ספר על פגישות?

אז פתחתי תיקייה לפרויקט – כולנו מספרי סיפורים.

התקשרתי לעורכת שלי ואמרתי לה, מתחילים.

הבעלים של בית הקפה רצה לעזור. הוא חשב שלא הצליח.

אני חושב שעזר לי בגדול.

לא עם הוצאת ספרים, אלא עם שינוי מחשבתי.

וככה זה, לפעמים מישהו ינסה לחבר, לעזור ויחשוב שלא עזר.

אבל תזכרו, בסיפור הזה, של החיים, כל מפגש הוא הזדמנות לפתוח את הראש, לחשוב אחרת ולהבין, לא מה הפסדתם, אלא מה אולי הרווחתם.